"צאו אחוזה" – איך התחיל והאם ייגמר

"צאו אחוזה" – איך התחיל והאם ייגמר

מאת: רואי דינוביץ, ראש מינהלת העסקים ברעננה

את "צאו אחוזה" רוב האנשים מכירים והוא כבר הפך למותג ברעננה והסביבה. במהלכו חווינו פסטיבל ברחוב אחוזה ברעננה עם עשרות הפעלות, דוכנים ומטעמים, שנערך אחת לשבוע לאורך שישה שבועות וכלל כ- 18 שעות של פעילות. אלפי משתתפים, בני כל הגילאים, תושבי העיר ואנשים מכל רחבי הארץ, באו לבלות בשיא הקיץ והחום במרכז רעננה. הפסטיבל זימן לכל אחד פעילות המותאמת לגילו ולתחביביו. בין השאר נכללו בו מנפחי בלונים, פסלים אנושיים, זמרים וזמרות, אמנים, ריקודים ודוכני מכירות- והכל במתחם שאורכו כקילומטר אחד ברחוב אחוזה.

במאמר זה, אני רוצה להציג בפניכם  דווקא את הזווית האחרת שעומדת מאחורי "צאו אחוזה" ואת מטרתה. הפעילות הקהילתית והתרבותית הייתה רק אמצעי להשיג את המטרה, שהיא כלכלה חזקה יותר ויצירתה של חברה מקיימת ולומדת בעיר רעננה.

"צאו אחוזה" נולד לפני כארבע שנים כחלק מתכנית עבודה שבניתי להתחלתו של תהליך קידום ולמידה של מרכז העיר. כשהתלבטנו לגבי המסר, אני האמנתי שהמיתוג והמסר צריכים לעודד תושבים "לצאת לאחוזה" מכל מקום, בכל דרך. אם זה בתחבורה ציבורית, הליכה רגלית או ברכב. כך בעצם נולד השם "צאו אחוזה". במשך השנים הגדלנו את הפעילות, חיזקנו את המיתוג ולמדנו את הצרכים והרצונות של בעלי העסקים והתושבים.

לאורך כל הדרך ראיתי משהו אחד לנגד עיניי – חיזוק הכלכלה המקומית של העסקים הקטנים בעיר ובעיקר במרכז העיר. את התוצאה ראינו בעיקר השנה ואני בטוח שבשנים הבאות הוא עוד ילך, יתפתח ויתרחב. שלא תחשבו ש"צאו אחוזה" נגמר- את הסוף שלו אנחנו אפילו עוד לא יודעים.

 כאן נכנס גם הסיפור האישי שלי- כששואלים אותי איך למדתי את הידע העיסקי שלי. אני חושב שהכל התחיל אי שם בכיתה ו' כשאבא שלי, דני דינוביץ, לימד אותי להכין מפרח גרניום אחד עשרות שתילים קטנים בהליך השרשה. עלות עציץ האם הייתה 28 שקלים ויצרתי כ-30 שתילים חדשים ומכרתי אותם בכ-3 שקלים לעציץ.

אבא שלי אמר לי: "רואי אם אתה רוצה כסף, תעבוד בשבילו". אני חושב שזה היה אחד מהדברים הנכונים ביותר עבורי שהוא אמר לי. החוויה של הכנת השתילים, המכירה שלהם, ההבנה שניתן לייצר כסף ולמכור תוך למידה של משא ומתן ופתיחת דוכן במרכז המסחרי באלפי מנשה, שם גרתי, מובילה אותי עד היום לכל החשיבה הכלכלית הזו.

אז היום, בגיל 37 – אחרי 25 שנה זה הידהד והניב תוצאה של למידה, זה נתן לי את הניסיון לאפשר ולהעניק את זה לאלפי האנשים בעיר. זו הסיבה שכתבתי שההשפעה של "צאו אחוזה" לא תגמר אולי לעולם. אנו נמצא את עצמנו עוד שלושים שנה כשילדים או משפחות שחוו את ששת השבועות האלה או רק אירוע אחד מהם- לא ישכחו אותו. אני מאמין שללא מעט מהם זה יאפשר ללמוד ואולי לייצר חוויות דומות כך שמדור לדור נוכל להשפיע ונוכל להמשיך לייצר חוויות ולמידה בתחום הכלכלי.

השפעות כלכליות מקומיות:

אם קניתם פיצה, ראיתם הצגה, אולי אכלתם בכלל סושי, קניתם משחק או אולי מגן לפלאפון שנשבר- לקחתם חלק בשרשרת צרכנות אדירה. בואו נתמקד לדוגמא בפיצה- ברגע שמסה של אנשים מגיעה, המכירות בפיצרייה עלו, מנהל הפיצריה הוסיף עובדים למתן שירות טוב יותר, הזמין יותר גבינה צהובה ומוצרי יסוד באופן כללי כך שהשרשרת הגיעה עד פועל הייצור של חומרי הגלם במפעל ובחזרה.

סיפור נוסף יכול להיות, שחלק מהכסף של הפיצה שקנתה משפחה אולי הגיע ממכירת דברים ישנים שהביאו מביתם בדוכני מכירות הילדים שהקמנו. אותה משפחה עברה תהליך בבית על תמחור המוצרים, משא ומתן בתהליך המכירה, גיבוש משפחתי ולבסוף חיבור והגשמה של המשפחה במכירה ב"צאו אחוזה".

עוד נדבך של הנושא הם אמני הרחוב והזמרים, אשר חוו חוויה משותפת אתכם, שבה אתם נהנים מהם והם נהנים מהפרגון והחשיפה אליכם. ביניהם היו עולים חדשים בעיר, מפעילות ההצגות שהיו תושבות רעננה וקיבלו חיזוק ולקוחות חדשים כתוצאה מהחשיפה.

בין ההפעלות המתחזקות ב"צאו אחוזה" גם הפידיון של חלק מבתי העסק עולה, התושבים ואורחיהם מייצרים שיח ציבורי ברשתות החברתיות ובאירועים המשפחתיים על חוויותיהם כך שהאירוע מהדהד למרחקים ויוצר שיח גם בערים אחרות. אני מאמין שנמצא את עצמנו בעוד שנה או שנתיים כשהמודל הזה מתקיים גם בערים אחרות.

ועוד היד נטויה- אנחנו בתחילת הדרך בה אנחנו צריכים לפתח את הכלכלה המקומית שלנו לחכמה יותר, נבונה יותר וטובה יותר.

קהילה

חשוב לדעת שכל זה לא היה קורה בלי חלומות ובקשות של בעלי עסקים במרכז העיר, חיבורים בין תושבים ועובדי עירייה לכול רוחבה, מה שיצר קהילה חזקה מקומית שמטרתה לקדם את מרכז העיר ולתת חוויה ברחוב אחוזה שמשך אלפי מבקרים מחוץ לעיר ויצר מינוף כלכלי חברתי עם סיפוק של חברי הקהילה.

"קהילה פלוס שרות שווה חוויה" רואי דינוביץ