חולם החלומות

חולם החלומות

מאת: רואי דינוביץ – ראש מינהלת עסקים רעננה

בתמונה: צוות המתנדבים הראשון שלי
ואני כמנהל במועדון המרתף, מרכז לתרבות לנוער בעיר

כבר מצאתי את עצמי מספר פעמים מדבר עם אנשים ומול קהל על חלומות ועל הדרך שבה אני מאמין ועובד. האמת היא שקשה לי לכתוב על זה וזה קשור לתקופה שבה אני מצוי בחיי- תקופה בין חלומות, תקופה של תחושת ריקנות. במשך תקופה ארוכה חלמתי והגשמתי לא מעט חלומות קטנים שלי במיזמים ובפרויקטים ואפילו כמה חלומות בחיי האישיים ולא מעט הגשמתי גם חלומות של אנשים אחרים.

חלום זה לא בהכרח פנטזיה שאנחנו חולמים בלילה, חלום הוא בסופו של דבר משהו שאנחנו רוצים להשיג – הוא אמירות שמתחילות ב " אני רוצה ש.." או " הלוואי שהיה לי" או "גם אני רוצה.. כמו.." . אבל אצל רבים מאתנו הדברים נותרים בגדר אמירה, הפער העצום שבין החלום לבין יישומו הוא גדול, והרצון נותר בגדר חלום או תקוע באיזושהי מגירה.

את הדברים האלה תשמעו אצל מנטורים רבים שמספרים איך הם הגשימו את החלום שלהם. אבל אני משתף בדברים דווקא מכיוון שאני נמצא כרגע בתקופה שבין החלומות, ומתמודד עם אותם פחדים שאני מזהה בשיחות עם אנשים אחרים שמפעמת בהם רוח היזמות:  איך יגיבו ומה יאמרו? האם זה יצליח וכמה? ואם זה לא יצליח אז מה יהיה. הם מוצאים את עצמם מספרים לעצמם כמה עדיף שהרעיון והרצון יישאר כחלום.

כמו שאני מייעץ לאחרים, אני צריך להזכיר גם לעצמי שעדיף לחלום, לנסות ולהיכשל, מאשר להתחרט על מה שלא עשינו. כי אם כבר להתלונן, אז שיהיה על משהו שעשיתי.

הדרך לחלום

אחד הדברים הראשונים שגיליתי שצריך כדי לגשר על הפער שבין החלום ליישומו, הוא למצוא שותפים להגשמת החלום - לפחות אחד, ושיהיה אדם בעל אינטרס ועניין משמעותי בחלום.
פה מתחילה העבודה הקשה – כי לפני שמשווקים למישהו את החלום צריך להבין היטב מה חולמים.  
חייבים לזכור שיכול להיות שגם הם, כמונו,  יימצאו את כל הסיבות של "למה לא". הסיבה העיקרית של האנשים ל"למה לא" היא האם אני אפגע מזה ומה אני מרוויח מזה?

לפני חמש שנים, בערך, ניהלתי את מועדון המרתף – מועדון הנוער של העיר רעננה, והרגשתי שהגעתי לשיא וצריך לעבור שלב אחד קדימה בעבודה ובחיים. הדבר הבא מחוץ לעירייה כבר היה קיים, אבל בשיחה לא ממש פורמאלית עם אבי לאופר ז"ל, מנכ"ל העירייה סיפרתי לו שאני מרגיש שאני צריך להתקדם לאתגר הבא. הוא היה יחסית בתחילת תפקידו והייתה לנו כימיה טובה יחד, מה גם שהכרתי את הבן שלו מפעילותו ב"המרתף". 

בתמונה: אבי לאופר ז"ל,  בכנס יזמות של המינהלת עסקים

ברגע הבא הוא אמר לי, " אתה יודע מה? יש לי חלום כזה, אני לא בטוח שאתה מתאים אבל תחושת הבטן שלי אומרת שכן". דווקא במקרה הזה, אבי הוא חולם החלום. 
רק אחרי שלושה שבועות של סקרנות עצומה מצידי, ובדיקות משלו – האם אני השותף הנכון, הוא קורא לי אליו למשרד ואומר לי שהגיע הזמן לעשות שינוי.

"אני בא מעולם העסקים", הוא אמר. " אני מקבל המון פניות מאזור התעשייה, אין שם ממש התפתחות על פי מה שאני רואה, אבל יש שם פוטנציאל מאוד גבוה, יש רצון ושטחים פנויים רבים".

אבי זיהה גם שבשונה מתושב העיר, שיש לו מוקד לפניות על כל בעיה, לבעל העסק אין קשר ישיר עם העירייה כשהוא צריך. הוא אמר שצריך לעשות שם משהו, אבל לא יודע בדיוק מה. " צריך מישהו שיתקשר איתם" הוא אמר. הצעד הראשון שלי היה ללכת לשטח ובחודש שלאחר מכן נפגשתי עם בעלי עסקים ועובדים ובניתי תוכנית עבודה לארבע שנים, הפכתי לחלק מהחלום – להקים גוף משמעותי בעיר שייתן מענה לבעלי העסקים.

התוכנית עבודה הייתה חלק מהחלום. מורכבת מהמון סעיפים וראייה לעתיד. אני ואבי יושבים בארבע עיניים והוא אומר לי "רואי, אתה באמת חושב שאפשר להגיע לכל הדברים האלה?" "אבי", אמרתי לו. "אם לא הייתי מאמין לא הייתי כותב את התכנית. הרי זהו החלום שלך להצמיח את הכלכלה המקומית". הלכנו ואישרנו את התכנית כמעט במלואה.

פותרי החלומות

מהחלום של אבי נוצרו הרבה חלומות קטנים וגדולים שהתחילו לרקום עור וגידים ולהפוך למציאות. חלק מהם הוא להביא חברות גדולות ואיכותיות, סטרטאפים, לשמר את העסקים הקיימים ובעלי המלאכה ושם למדתי את החשיבות של הקשבה לחלומות של אחרים.

ראינו מה קורה כשלוקחים בעלי עסקים מתחומים שונים ומושיבים אותם בשולחן אחד. נוצרים שיתופי פעולה שמייצרים הכנסה לכולם – זה אינטרס של כולם. אחרי חמש שנים של הקמת לא מעט פורומים לעסקים, אפשר לראות תוצאות מדהימות. תמיד בתוך החלום הגדול ראיתי גם את החלומות הקטנים. באחת הפעמים נפגשתי בהזדמנויות שונות עם שני בעלי עסקים, האחד עורך דין והשני איש נדל"ן. הם סיפרו לי שהם רוצים לעשות משהו גדול יותר אבל לא מוצאים אותו. הזמנתי אותם להרמת הכוסית של המנהלת, שניהם לא התלהבו, אמרתי להם שזה מקום מצויים לנטוורקינג ואשמח לראותם והם הגיעו. במהלך האירוע הפגשתי בין שניהם ולאחר כמה חודשים אני זוכה ל"נזיפה" מאיש הנדל"ן שבאשמתי קרה משהו. בסוף הסתבר שההיכרות עם עורך הדין הביאה להקמת חברה משותפת שתקים מספר מגדלי מגורים. אני לא יודע איך להסביר לכם את זה אבל התחושה שלי באותו רגע הייתה מדהימה. הרי בשביל זה חיברתי בניהם. שימו לב, לא התערבתי יותר מדי, באמצעות שיחה והקשבה הבאתי לחיבור בין אנשים. למה זו דוגמא טובה? היה לנו את החלום הגדול של הקמת המנהלת ופתאום שני חלומות של שני אנשי עסקים. התוצאה? שגשוג כלכלי גם ברעננה וגם בערים אחרות.

גמישות בחלומות

מה עוד חסר לנו בדרך להגשמת חלום? אולי הדבר החשוב ביותר הוא ללכת עם תחושת הבטן - מה המקום הנכון, הזמן הנכון, ומיהם השותפים הנכונים. אבל, ויש אבל, אחרי שגייסנו את המשאבים העצמיים לצאת לפעולה,  הוא לשמור על גמישות ועל תיאום עם חלומות של אחרים. כך, אחרי שהקמתי את מנהלת העסקים ברעננה התחלפה הנהגת העיר, וכיום בראשה עומד ראש העיר זאב בילסקי. הוא בא עם חלומות ומטרות משלו, וכמובן שהייתי צריך לעשות את ההתאמות הדרושות. לשמחתי במקרה הזה היה קל יחסית, וזאת בגלל שאני וזאב יצרנו שפה משותפת ואולי הדבר החשוב ביותר זה התוצאה הטובה שנבעה מהחלומות הללו.

מחלום גדול לחלומות סטרטאפים  / סטרטאפ של חלום

דיברנו על תחושת הבטן, מציאת ההזדמנות הנכונה. ככה אני עושה הרבה פעמים מאז שאני זוכר את עצמי ולפעמים לא במודע. בשנים האחרונות אני חושב שזה בעיקר מה שמעסיק אותי. דוגמא נוספת היא אם עולם מתחמי העבודה שמתפתחים בשנים האחרונות. החלום הזה החל לפני 4 שנים, הוא התחיל ממצוקה אישית שלי – טרם עבודתי העירונית וכבעל עסק עצמאי. נזקקתי לנגישות, כתובת לפתרונות לדברים שאני פחות טוב בהם, כמו הנהלת חשבונות, שירותים משפטיים וכו'. הייתי צריך גם קהילה תומכת. שנים לאחר מכן, במהלך עבודתי, פגשתי רבים שעבדו בחברות שונות, ובאזור גיל 40 הקימו סטרטאפ במגזר הפרטי. יש מאות או אלפים כאלה ורציתי לעזור להם עם מתחם עירוני שיאפשר לסטרטאפים ולעסקים לצמוח ויקל עליהם במה שניתן. הלכתי ובדקתי על אפשרות של לקחת אחריות כרשות למקום עבודה זול יותר, נגיש יותר וטוב יותר.

כשבחנתי את הדברים גיליתי שלא קיימים מקומות כאלה, ובפרט לא עירוניים, אבל כל מי שהתייעצתי אתו ניסה להוריד אותי מהנושא, ובעיקר נשמע הטיעון: "אין לזה שוק, ומי ירצה להקים ברעננה את הסטרטאפ שלו ולא בת"א או בהרצליה". אותי זה רק מאתגר יותר כשאומרים לי "לא".

זה דרש תהליך ארוך מבחינה משפטית, אבל לא ויתרתי, ובסוף הקמנו את "האב רעננה". לקחנו מתחם ששימש כבית ספר וגם מטווח בשלב מסוים, פינינו את הדברים, שמנו שולחנות שהגיעו כתרומה מחברות ההייטק, ובחצי השנה הראשונה היו לנו בערך חמישה - שישה סטרטאפים עם 11 אנשים. אבל בתחושתי זה לא היה מספיק טוב. אני לא באמת סטרטאפיסט , אני לא בהכרח יודע מה טוב להם. לקח לא מעט זמן לחפש שותף ולא מצאתי, אך באחד מהימים דפק בדלתי בחור צעיר ואפילו קצת חצוף ואמר לי "יש לי חלום וצורך במקום עבודה משותף". אני עובד עם האוניברסיטה הפתוחה – מה אתה אומר? תחושת הבטן שלי אמרה "הנה יש פה הזדמנות".

זכינו בעידן מאיר, אתו ביליתי כמעט ארבע שנים בהפעלת הפרויקט שנקרא "האבננה". מה שנשאר לי עכשיו בתוך החלום הזה, זה בעצם לתת את התשתיות והכלים לעידן שינהל את המתחם הזה ולתת לו לחלום. כמובן צריך לא לשכוח שאנחנו גוף עירוני ויש המון היבטים שצריך לקבל עליהם אישורים. בשביל כל פרויקט או כל חלום טוב צריך להילחם וכך נלחמנו והיום אחרי ארבע שנים אפשר להגיד שזה אחד מהחלומות הטובים שחלמנו. בעיקר כי החלום הזה אפשר הגשמה של חלומות של יזמים רבים נוספים שיושבים במתחם, ועד היום הגיעו לגיוסים של מעל ל- 30 מיליון דולר. ה"האבננה" הפכה מודל לחיקוי עבור עיריות אחרות.

החלום הזה מתחבר לחלום הגדול יותר. אם בתחילת הדרך היו 164 סטרטאפים ברעננה, בתוך ארבע שנים חצינו את רף 500 הסטרטאפים בעיר. הראינו את הפוטנציאל הגלום בעיר ליזמים אחרים, והבאנו לפתיחת מתחמי עבודה נוספים בעיר בהם פועלים אלפי עובדים ביום. גם במנהלת העסקים הקמנו פרויקט אח ל"בננה", ה"עגורן" הבית לעסקים קטנים. בהמשך הקמנו מספר פרויקטים כגון מדטק רעננה שמתעסק בסטרטאפים בתחום המדיקל . 

וכך, מחלום אחד של אבי לאופר ז"ל התפצלו והתגשמו חלומות ומתוכן עוד חלומות. חלום אחד שהפך להיות משמעותי לחלומות אחרים. 

בתמונה:  ב"אטלנטה" בדרך ליצר שטוף פעולה כלכלי

כמה טיפים לחולמים:

1    להעז לחלום, ולהפסיק לפחד מה יגידו או מה יהיה.

2    לשקף לאנשים הקרובים אליכם את החלום. לנסות לצייר להם ולתסרט את החלום, כדי שיוכלו לראות את התוצאה של החלום. לא כל אחד יכול לדמיין ויזואלית .

3    לעשות הכנה ושיווק נקודתי אליהם ואל המעגל הראשון של השותפים האפשריים.

4    להציג בצורה ויזואלית מה האינטרסים, התוצאות וההשלכות של החלום.

5    לבנות תכנית עבודה ארוכת טווח וקצרת טווח.

6    לא לוותר על הערכים הבונים אותנו, ולזכור לשם מה אנחנו קמים בבוקר.

אחרי חמש שנים, אין דבר טוב יותר מלעמוד מהצד ולראות איך החלום שחלמת יוצא לעולם ומצליח, לעצור רגע ופשוט להיות גאה. 

                
                                                                                                                                                                                          "חלום בונה מציאות , מציאות בונה חלום"

אז יאללה אני צריך לסיים וללכת לחלום את החלום הבא.       

מאת: רואי דינוביץ' - ראש מינהלת עסקים רעננה